<h1>תניא רבתי סימן י"ט</h1>
<h2>דף יב:</h2>
ומי שבלע נימא של מים מותר להחם לו חמין בשבת.
<h2>דף כא:</h2>
ומותר לישראל להניח כרמו ושדהו לנכרי לחרוש ולזרוע בשבת כשקיבלה הנכרי למחצה או לשליש ולרביע, ואפילו בעירו. אבל אם טורח בהן הנכרי במעות אסור. וישראל שעשה אריסות עם הנכרי שקנה שוורים עם הנכרי לשנה ולשנתים או יותר והנכרי חורש בהן בשבת ובחול.
<h2>דף כב.</h2>
ואסור לו לישראל שיש לו שדה או כרם בשותפות עם הנכרי לומר לנכרי תטרח בהן בשבת ואני אטרח בהן יום אחר כנגדו בחול. והוא הדין לתנור ומרחץ אם לא התנו מתחלה קודם שקנו אותם. אבל אם התנו ביניהם מתחלה מותר.
מצאתי בשם הר' אביגדור ז"ל שיש להתנות מתחלה עם הנכרי הימים שיבואו לחלקי לא תתנם לי כי אם בימות החול ומותר.
<h2>דף כח.</h2>
וכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת. וגב היד וגב הרגל כמכה של חלל דמי. ומחללין עליה את השבת. ומותר להעלות אזנים בשבת וכן אצטומכא דלבא, וכן ערלת הגרון.
<h2>דף סו:</h2>
נכרי שאפה לחם בשבת לעצמו. יש שאוסרין לאכול ממנו ישראל משום מוקצה. אבל בשם רב יהודאי גאון ז"ל מצאתי שמותר לישראל לאכל ממנו בשבת.
